"Words of threat in Hebrew language- Pragmatic study"

המחקר הזה שופך אור על טרמינולוגית האיום בלשון העברית על ידי ניתוח פרגמטי של כמה מודלים לשוניים, בנוסף להצגת סוגי האיום הבסיסיים, וסקירת התנאים למימושם. כמו כן, נדון ביחס השימוש בשני פעולות הדיבור "ההזהרה וההבטחה" עם פעולת האיום, ובגילוי כיצד להשיג באמצעותם, שכן הנמען מתמודד עם קושי להבחין בין שלושת הפעליםהללו. האיום הוא אחת פעולות הדיבור הבולטות שבהן נוקט הדובר כאמצעי להשגת מטרות מסוימות הקשורות לעניין אישי ולפי תנאים ספציפיים. ניתן להבין את האיום על ידי הסתמכות על ידע של היבטים מסוימים, כול: (הקשר פנימי וחיצוני, נסיבות שבהן הושמע האיום המילולי, הסמכות הן של המוען והן של הנמען, וסוג המטרה שיש להשיג, בין אם היא חיובית או שלילית). מחקר זה הגיע למסקנה כי מעשה האיום מכל הסוגים הוא אמצעי יעיל להשגת מטרות אינדיבידואליות וקולקטיביות. עוד הגיע למסקנה שסוג האיום הנפוץ ביותר בעברית הוא "איום עקיף" מכיוון שניתן לבטא אותו בדרכים שונים באמצעות פעולות דיבור אחרות.